מחשבות על יחסים וגבולות
מאת מולי הלפמן | פסיכולוג (מ.ר. 186062)
חברה מבקשת ממנה טובה. היא עייפה, השבוע שלה עמוס, והתגובה הראשונה שעולה בה ברורה לגמרי: לא. ואז מתחילות המחשבות. ״היא תיפגע״. ״אולי אני לא חברה מספיק טובה״. ״זה באמת כזה סיפור גדול בשבילי?״. כמה דקות אחר כך היא כותבת: ״ברור, אין בעיה״. הבעיה היא שלא באמת לא הייתה בעיה. היא ידעה איפה הגבול שלה. היה לה קשה יותר לשאת את מה שעלול לקרות אם תגיד אותו בקול.
אנחנו נוטים לחשוב שהצבת גבולות היא עניין של אסרטיביות. לדעת להגיד ״לא״, לעמוד על שלנו, להיות ברורים. אבל לא פעם אנחנו דווקא יודעים היטב מה אנחנו רוצים ולא רוצים. הקושי מתחיל ברגע שבו הבחירה שלנו פוגשת אדם אחר.
עובד מקבל בקשה לקחת עוד משימה למרות שהוא כבר עמוס. הוא יודע שאין לו באמת זמן, אבל המנהל שלו נשמע לחוץ והוא לא רוצה להצטייר כמי שלא מתגייס. נערה לא רוצה ללכת לאירוע שחברים לוחצים עליה להגיע אליו, אבל חוששת שיכעסו או שפעם הבאה לא יזמינו אותה. בשני המקרים הגבול די ברור. מה שפחות ברור הוא האם הם מוכנים לשאת את אי-הנעימות שבשמירה עליו.
ריצוי יכול להרגיש כמו דרך לשמור על היחסים. אם אני מסכים, אף אחד לא נפגע. אם אני מוותר, אין עימות. אם אני מתאים את עצמי, השקט נשמר.
בטווח הקצר זה באמת יכול לעבוד. אבל אם זה קורה שוב ושוב, משהו מתחיל להצטבר. עומס, כעס, תסכול ולעיתים גם תחושה שאנשים לא באמת רואים אותנו. אלא שקשה להם לראות גבול שאנחנו לא מבטאים.
המחיר יכול להופיע גם בתוך הקשר עצמו. אנחנו אומרים ״כן״ ומרגישים ״לא״. עושים משהו מרצון לכאורה, אבל בפנים כועסים על האדם שביקש. לפעמים אנחנו אפילו מצפים ממנו להבין לבד שהיה לנו קשה, למרות שלא אמרנו זאת.
אחד הדברים המבלבלים בגבולות הוא שאנחנו מצפים שהחלטה נכונה תרגיש נכונה. אבל לפעמים דווקא אחרי שהצבנו גבול מופיעים אשמה, ספק או פחד שאכזבנו מישהו.
התחושות האלה לא בהכרח אומרות שהגבול היה לא נכון. הן יכולות פשוט לומר שעשינו משהו שקשה לנו לעשות.
בגישת ACT השאלה אינה איך להיפטר מהאשמה לפני שנגיד ״לא״, אלא האם אנחנו יכולים לתת לה להיות שם ועדיין לפעול באופן שמתאים למה שחשוב לנו. לפעמים חשוב לנו להיות נדיבים וזמינים לאחרים. ולפעמים חשוב לנו גם לשמור על עצמנו, על הזמן שלנו ועל הכוחות שלנו. שני הדברים יכולים להיות נכונים בו זמנית.
המטרה אינה להתחיל לסרב לכל דבר. לפעמים נבחר לעשות משהו שלא מתחשק לנו כי הקשר חשוב לנו. לפעמים נתגמש, נתאמץ או נוותר מרצון. ההבדל הוא בין בחירה לבין פעולה שמונעת בעיקר מהפחד לאכזב, להכעיס או לאבד את האהבה של האחר.
אפשר לשאול: אם הייתי מוכן לשאת קצת אי-נעימות, מה הייתי רוצה לומר עכשיו? האם ה״כן״ שלי הוא באמת כן? ואם אני אומר ״לא״, האם אני עושה זאת מתוך בחירה או מתוך כעס והתגוננות?
גבולות לא נועדו להרחיק אנשים. במקרים רבים הם דווקא מאפשרים לנו להיות בקשר מבלי להיעלם בתוכו.