דלג לתוכן

EN

Linkedin Instagram Phone-alt Envelope Whatsapp

מולי הלפמן | פסיכולוג (מ.ר. 186062)

על היכולת להחזיק יותר מאמת אחת.

מחשבות על חוסר ודאות והחלטות

מאת מולי הלפמן | פסיכולוג (מ.ר. 186062)

הוא יצא משיחה עם המנהל שלו משוכנע שלא מעריכים אותו. הטון היה קר, כמעט לא שאלו אותו שאלות, ובסוף השיחה נאמר לו ש״צריך עוד לחשוב״. בדרך הביתה כבר התחיל לבנות את הסיפור: כנראה לא מרוצים ממנו. אולי מחפשים מישהו אחר. אולי בכלל הגיע הזמן לעזוב. כל פרט מהשיחה התחבר לאותה מסקנה. רק למחרת, בשיחה עם קולגה, עלתה אפשרות אחרת לגמרי: אולי המנהל היה פשוט מוטרד ממשהו אחר. אולי ״צריך לחשוב״ באמת אומר שצריך לחשוב. אולי יש עוד דרכים להבין את מה שקרה.

המוח אוהב להינעל על הסבר אחד

כשאנחנו בלחץ, נפגעים או עומדים מול חוסר ודאות, המוח מנסה לעשות סדר. הוא מחפש הסבר ברור למה שקורה, וכשהוא מוצא אחד שנשמע משכנע, הוא נוטה להתחיל לאסוף ראיות שתומכות בו. ״לא ענו לי להודעה כי כועסים עליי״. ״לא התקבלתי לתפקיד כי אני פשוט לא מספיק טוב״. ״היא התרחקה כי הקשר כבר לא חשוב לה״. לפעמים הפרשנות נכונה. אבל לפעמים היא פשוט הראשונה שהמוח הצליח לייצר. הבעיה מתחילה כשאנחנו מפסיקים לראות אותה כנקודת מבט אחת ומתייחסים אליה כאילו היא התמונה כולה.

לשנות זווית לא אומר לחשוב חיובי

שינוי זווית אינו ניסיון לקחת משהו קשה ולצבוע אותו בוורוד. אם משהו פגע בי, לא צריך לשכנע את עצמי שהוא בעצם היה נפלא. אם נכשלתי, אין צורך להעמיד פנים שהצלחתי. המטרה היא אחרת: להרחיב את התמונה. לשאול אילו עוד הסברים יכולים להתאים למה שקרה, אילו פרטים אולי לא ראיתי, ומה משתנה כשאני מסתכל על אותו מצב מנקודת מבט אחרת. לפעמים אפילו שינוי קטן בפרספקטיבה יכול לרכך את תחושת הוודאות שבה אנחנו מחזיקים בפרשנות אחת. לא מפני שהקושי נעלם, אלא מפני שהוא כבר אינו ההסבר היחיד האפשרי.

היכולת להחזיק מורכבות

יש מצבים שבהם לא רק שיש כמה דרכים לפרש את המציאות – אלא שכמה דברים יכולים להיות נכונים בו זמנית. אפשר לכעוס על אדם וגם לאהוב אותו. אפשר לדעת שמקום עבודה כבר לא מתאים לנו ולהכיר בכך שיש בו גם דברים טובים. אפשר לבחור לעזוב קשר ולהתגעגע אליו. אפשר להיות גאים במה שהשגנו ובאותו זמן להרגיש אכזבה. אנחנו נוטים לפעמים לחפש תשובה נקייה: אז היה לי טוב או רע? זו הייתה החלטה נכונה או שגויה? אני רוצה את זה או לא רוצה? אבל החיים אינם תמיד בנויים מ״או-או״. היכולת להחזיק ״גם וגם״ היא חלק מהיכולת לשאת מורכבות בלי למהר לצמצם אותה לתשובה אחת.

יותר נקודות מבט, יותר חופש פעולה

החשיבות של הרחבת נקודת המבט אינה רק אינטלקטואלית. היא משפיעה על מה שאנחנו עושים. אם אני משוכנע ש״הם לא מעריכים אותי״, ייתכן שאסתגר, אפסיק להציע רעיונות או אעזוב לפני שבדקתי מה באמת קורה. אם אני מצליח להחזיק גם אפשרויות אחרות, נפתחות בפניי פעולות נוספות: לשאול, לברר, לדבר, לחכות מעט, להציע משהו אחר. ככל שהסיפור שלנו על המציאות נעשה נוקשה יותר, כך גם טווח הפעולה שלנו עלול להצטמצם. וכשאנחנו מצליחים להרחיב את התמונה, לעיתים מתרחב יחד איתה גם מרחב הבחירה.

גמישות אינה חוסר עמדה

ב-ACT מדברים הרבה על גמישות פסיכולוגית. גמישות אינה אומרת שאין לנו עמדה או שאנחנו משנים אותה בכל רגע. היא גם לא דורשת מאיתנו לקבל כל פרשנות כאילו היא נכונה באותה מידה. מדובר ביכולת לעצור לרגע ולבדוק האם אנחנו נעולים על דרך אחת לראות את המצב, והאם האחיזה הזאת עוזרת לנו לפעול כפי שהיינו רוצים. לפעמים נגלה שהפרשנות הראשונה שלנו עדיין נראית לנו הנכונה ביותר. אבל עצם העובדה שבדקנו עוד זוויות מאפשרת לנו לבחור אותה, במקום פשוט להילכד בתוכה.

לפעמים לא צריך להכריע מיד

חוסר ודאות מעורר בנו רצון להגיע מהר ככל האפשר לתשובה. אבל לפעמים דווקא היכולת להשאיר עוד אפשרות פתוחה, להחזיק שתי אמיתות יחד או לומר ״אני עדיין לא יודע״ היא שמאפשרת לנו לראות יותר. לא כל מורכבות חייבת להיפתר מיד, ולא כל סתירה בתוכנו דורשת מנצח. לפעמים הדבר הגמיש ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא להסכים לרגע לכך שהתמונה גדולה יותר מהזווית שממנה הסתכלנו עליה עד עכשיו.




 



לכל הרשימות והמחשבות

  • מדיניות פרטיות
  • תנאי שימוש
  • הצהרת נגישות
  • מדיניות פרטיות
  • תנאי שימוש
  • הצהרת נגישות
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות כלי נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסטהגדל טקסט
  • הקטן טקסטהקטן טקסט
  • גווני אפורגווני אפור
  • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
  • רקע בהיררקע בהיר
  • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
  • פונט קריאפונט קריא
  • איפוס איפוס