דלג לתוכן

EN

Linkedin Instagram Phone-alt Envelope Whatsapp

מולי הלפמן | פסיכולוג (מ.ר. 186062)

למה אנחנו עוטים מסכות?

מחשבות על יחסים וגבולות

מאת מולי הלפמן | פסיכולוג (מ.ר. 186062)

בישיבה בעבודה הוא נראה רגוע ובטוח בעצמו. הוא יודע מה לומר, מחייך במקומות הנכונים ולא מסגיר עד כמה הוא לחוץ. בארוחת שישי היא מעדיפה לא להיכנס שוב לוויכוח המשפחתי, אז היא מהנהנת ומחליפה נושא. נערה מגיעה לבית הספר עם מצב רוח מצוין לכאורה, למרות שבבוקר בכתה בחדר. כולנו לומדים להתאים את עצמנו לסיטואציות שונות. אנחנו לא מדברים עם הבוס כמו עם החבר הכי טוב ולא מספרים לכל אדם שאנחנו פוגשים כל דבר שעובר לנו בראש. במובן הזה, כולנו עוטים לפעמים מסכות. השאלה המעניינת היא לא האם יש לנו מסכות, אלא מה קורה כשהן הופכות לדרך היחידה שלנו להיות עם אנשים.

מסכות הן לא בהכרח זיוף

היכולת להתאים את עצמנו לסביבה היא יכולת חשובה. לפעמים אנחנו בוחרים לא לומר משהו כדי לא לפגוע. לפעמים אנחנו מחזיקים את עצמנו ברגע מסוים ומחכים לזמן מתאים יותר. לפעמים תפקיד מקצועי דורש מאיתנו להציג חלקים מסוימים בעצמנו ופחות אחרים. זו לא בהכרח חוסר אותנטיות. הבעיה מתחילה כשההתאמה לאחרים נעשית כל כך אוטומטית, שאנחנו כבר כמעט לא שואלים מה אנחנו עצמנו חושבים, רוצים או מרגישים.

המחיר של התאמה מתמדת

כשאנחנו עסוקים מאוד במה מצפים מאיתנו, אנחנו מתחילים לפעמים לנהל את עצמנו מבחוץ. איך אני נשמע? מה יחשבו עליי? האם הם יאהבו את מה שאמרתי? האם אני נראה חלש? האם עדיף לשתוק? בהדרגה יכול להיווצר פער בין האדם שאנחנו מציגים לבין מה שמתרחש בתוכנו. עובד שמסכים לכל משימה עלול להיראות תמיד נגיש ונעים, אבל בפנים לצבור כעס ושחיקה. אדם שמנסה להיות תמיד ״הקליל״ בחבורה יכול להרגיש שאין מקום לקושי שלו. נער שמנסה להתאים את עצמו לכל קבוצה יכול לגלות שבסוף הוא כבר לא בטוח מה באמת מתאים לו. המסכה אולי מגינה על הקשר בטווח הקצר, אבל לפעמים המחיר הוא תחושה שאנשים מכירים את הגרסה שאנחנו מציגים – ולא ממש אותנו.

לפעמים המסכה מגינה על משהו חשוב

יש סיבה לכך שאנחנו עוטים מסכות. לעיתים הן מגינות מפני דחייה, ביקורת, מבוכה או עימות. אם למדתי בעבר שלהביע חולשה מביא לביקורת, הגיוני שאנסה להיראות חזק. אם בכל פעם שאמרתי מה אני באמת חושב נוצר ריב, הגיוני שאלמד לשתוק. אם גיליתי שלהיות ״נוח״ עוזר לי להישאר רצוי, אולי אמשיך להיות נוח גם כשזה כבר לא נוח לי בכלל. לכן לא צריך למהר לקרוע את המסכה. כדאי קודם להבין בשביל מה היא שם ומה היא מנסה למנוע.

אותנטיות לא אומרת להגיד הכול

גם כאן קל ליפול לקצה השני. להיות אותנטי זה לא בהכרח להגיד כל מחשבה שעוברת לנו בראש, לחשוף הכול או להתעלם מההשפעה שלנו על אחרים. אותנטיות אינה ״ככה אני, תסתדרו״. היא קשורה יותר ליכולת להיות בקשר עם אחרים מבלי להתרחק יותר מדי מעצמנו. לדעת מתי אני בוחר להתגמש ומתי אני מוחק את עצמי. מתי אני שותק כי זה נכון לי, ומתי אני שותק רק מפני שאני מפחד מהתגובה. מתי אני אומר כן מפני שאני רוצה, ומתי אני אומר כן כדי שלא יכעסו עליי.

איך אנחנו רוצים להיות בתוך קשר?

ב-ACT אנחנו מתעניינים פחות בשאלה ״מי אני באמת?״ כאילו קיימת בתוכנו גרסה אחת טהורה שצריך לחשוף, ויותר בשאלה איך אנחנו רוצים להיות בתוך הקשרים שחשובים לנו. אילו איכויות אנחנו רוצים להביא לזוגיות, לחברות, למשפחה או לעבודה? כנות? אכפתיות? עצמאות? רגישות? אומץ? לפעמים כדי לחיות בהתאם לערכים האלה נצטרך גם להסכים לשאת אי-נוחות: לומר משהו שלא בטוח שיאהבו, לבקש משהו, להראות פגיעות, לא להסכים, או פשוט לא להיות האדם שמצפים מאיתנו להיות בכל רגע.
קשר טוב לא מחייב אותנו להביא את כל מי שאנחנו לכל מקום. אבל כדאי לשים לב שלפעמים כדי להישאר בקשר עם אחרים, אנחנו נאלצים שוב ושוב להשאיר את עצמנו בחוץ.




 



לכל הרשימות והמחשבות

  • מדיניות פרטיות
  • תנאי שימוש
  • הצהרת נגישות
  • מדיניות פרטיות
  • תנאי שימוש
  • הצהרת נגישות
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות כלי נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסטהגדל טקסט
  • הקטן טקסטהקטן טקסט
  • גווני אפורגווני אפור
  • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
  • רקע בהיררקע בהיר
  • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
  • פונט קריאפונט קריא
  • איפוס איפוס